12 באוגוסט 1969
תחילה, הצעתי כי העבודה תוכל להתבצע במשך עשרה ימים, ואולי 12 ימים מקסימום. בלשכה הציעו לי צוות של אנשים, הלכו, ראו ולא הסכימו. אחר כך שלחו צוות אחר, והם התעקשו שאינם מסכימים אלא בעשרים ימים עבודה.
התקשרתי עם גדעון, והוא אחר כך התקשר עם מרגובסקי, והודיע לאמוץ את ההסכמה בלשכת העבודה. ויצאו והתחילו לעבוד משעה מוקדמת, וכבר בשעות המוקדמות של היום, הם ניקו מספר חדרים, (וג'ורג'י עומד ומנצח עליהם). כלומר, הם הרגישו כי יבצעו זאת במשך היום בלבד וירוויחו קרוב למאה לירות כל אחד, חרדת עולם!
כבר בשעה 2:15 הופיע דניאל עם כול כלי העבודה.
"גמרו, תהיה בטוח, הכול בסדר" הוא אומר.
ביקשתי שיטול הכלים בחזרה ויחכו לבואי. הלכתי לשם אחרי שסגרתי את המוזיאון. והנה הדברים שונים מאשר סיפר, או נכון יותר, כאילו לא פיללתי: השאירו הרבה לכלוך, שיירים של רעפים, וכו וכו'. בפינות החדרים עפר הרבה, וסמוך לבית הכסא הנחמד השאירו את כל האדמה, וכן בשאר המקומות.
כל העניין, עבודה של יום אחד במקום תביעתם לשבעה ימים, הממני.
וכי כך עובדים ומבצעים את העבודה? העיקר לקבל כסף ותו לא.
לא כעסתי, לא חרפתים, ולא צעקתי עליהם. פשוט לקחתי את כלי העבודה בידיי והתחלתי עצמי לנקות את הלכלוך מעל פני הריצוף בחדר 7, ועשיתי ארבע ערימות עפר, וכן ניקיתי את העפר מתוך התעלה הקטנה המחברת את בית הבאר עם בית הכסא, וכן הורדתי את העפר ממרחב בית הכיסא.
בתוך זה הרוח משיאה תמרות עפר, ומעיפה אל פני ואל ידי (שלפני זה שטפתים כרגיל!) ורגשתי לא מעט בעניין. הם רימוני, הם מרוויחים את עבודתם פי שבע מהרגיל, ואני עוד מסייע להם ברווחם, והם ניצבים מעלי ומסתכלים איך אני עובד.
וכן גם ג'ורג'י כאילו עזר להם, על כל פנים השגיח שיבצעו את העבודה כראוי (כרגיל אין לסמוך עליו, ואין לו כל כשרון להשלים העבודה עד תומה). זה היה יום קצת מדכא, אך סיום טוב, הכל טוב.
והעיקר, מי צודק יותר, אנשי האגף שטענו כי צריך לנקות את הממצא, את ,"בית האמידים", ולא כדעתי, שיש לחסל את הסככה ולכסות את הממצא בעפר וחסל סדר פסח. כי קיימת מציאות מרה: המקום מועד ויהיה מועד תמיד. אנשי המשטרה היו צריכים לערוך פעולת מנע, שילדים לא יעיזו לבקר שם ולהרוס הכול בדרכם. השנית, אין באים לשם לביקור אלה שצריכים לבוא: ציירים, ילדי בית שאן, ומתעניינים בשרידי עבר מתקופת התלמוד.
מה הניע את האגף להוציא אלף לירות על תיקונים בבית אמידים זה? אולי מציאות של כסף, התקציב לצורך שיחזור, ולא טעם אחר. כי למשל, שחזור בית הכנסת היה חשוב שבעתיים אך נכון כי הממצא עצמו נדיר, מפני פשטותו, וכל השירותים המצויינים בהם שהוא מצוייד בימי קדם.