יום א כח באייר תשכ"ג, 19 במאי 1963.
לסיור אתמול, שעליו שלחתי הודעות לכל המשקים, באמת באו מעשרה ישובים כ 200 אנשים.
היה יום שמש, ואפילו הודיעו על חמסין. מבעוד יומיים הבטחתי לעצמי נסיעה במונית של אריק קורן (שומר התיאטרון). בימים כתיקונם, לא הייתי מסכים לעולם, כי אבנה הדרכת טיול בצורה זו, שאני עצמי סידרתי. חיינו ללא תביעה שיעמידו לרשותי כלי רכב מהבית וחזור וכו' וכו'. אך כנאמר "דער רבי מעג…" (תרגום____) שיערתי כי יבואו חמישים איש, אך כבר לפני השעה תשע הופיעו אנשי מעוז, אחר כך, בית השיטה וכן הלאה, בתוכם גם מעון קושניר, שבא להתארח במעוז חיים לרגל חנוכת הבית לזכר שמואל יבניאלי.
בפנים המוזיאון, הסתכלו המסיירים, וקשה היה להוציאם מכאן. אחר כך הלכנו ברגל אל התיאטרון. המראה היה מוזר. מעטים מאוד לעומת השטח הגדול של התיאטרון. היתה הקשבה טובה, וגילו עניין רב. מכאן נסענו אל בית הכנסת, גם אלה שבאו ברגל (כי המשאיות נשלחו הביתה להמשיך בעבודה). הועמסו אל המשאיות של משקים אחרים, והכול הגיעו אל המקום. גם כאן היתה הקשבה טובה, שאלות ותשובות בצידן. היה זה יום סיור שיש בו הרבה מהעידוד, בעיקר כשכול אחד הבא, הכרתיו, לחצתי את ידו, ומאור פנים זה הרנין את ליבי. אחד הביא עמו מציאה – אבי הרץ, מחמדיה. נדב סנדר הביא סרטי צילום שהבטיח.
ענן קטן העיב את הרקיע הזוהר: אי השתתפותם של משק תל יוסף ושל אנשי בית שאן, אף אחד מוועדת התרבות שעל יד המועצה המקומית. וכן כמובן, חוסר התעניינותם של מרכזי התרבות של המועצות האזוריות בעמק.
בדרך חזרה הצטרפתי אל המשאית של בית השיטה, ודיצי נתן הוראה להביאני הביתה, לאחר שאנשי בית השיטה ירדו לביתם. היה זה יום שגרם לי נחת רוח. עשיתי למען ציבור מתעניין.